פרויקט הגמר של טלי עופר

"נוף ילדותי"

הכירו את טלי עופר,  טלי עופר, בת 62, עובדת לשעבר ברשות השידור, בוגרת קורסי שזירת פרחים מתחילים ומתקדמים.

לאחרונה סיימה טלי קורס שזירת פרחים מתקדמים והגישה את פרויקט הסיום שלה.  

הסיפור של טלי:

"בגן העדן של ילדות

הכל היה פורח

הייתי חלק מהנוף

היום אני אורח"

נוף ילדות-שלמה ארצי

גדלתי ברמת השרון של פעם, מושבה חקלאית קטנה וצנועה, בתים קטנים וביניהם פרדסים ושדות תותים.
הבית שלי קרוב לכפר הירוק, מאחוריו שדות תות ובצידו השני היה שדה שיבולים אשר שימש מגרש המשחקים שלי ושל הילדים שגדלו איתי.
בכל פעם "בנינו" לנו בית חדש בשדה: השכבנו את השיבולים שהיו בגובה שלנו או יותר ,ושיחקנו בבתים האלו מוקפים בירוק ובריח הירק.

בין השיבולים גדלו המון פרחי בר: צבעונים, כלניות, סייפני התבואה, תורמוסים בשלושה צבעים…
מאחר ורב הפרחים היו פרחי פקעת, הם צמחו בכל חורף בדיוק באותו המקום כמו בשנה שעברה, הכרתי אותם, חיכיתי להם, ובאתי בכל יום אחרי בית הספר כדי לעקוב אחר צמיחתם.
כשמלאו לי 10 בערך, הגיעו בולדוזרים ענקיים, והפכו את מגרש המשחקים המופלא שלנו-לכביש.זהו כביש 5 המחבר בין הכפר הירוק לכביש החוף.

הרגשת האובדן הייתה ועודנה קשה ועצובה.
אני חיה כאן, נוהגת ושונאת מאוד להיות תקועה בפקקי תנועה.
אני מבינה היטב את חשיבות סלילת כבישים ומחלפים כדי להקל על התנועה ,ועדיין קשה לי להשלים עם זה שזה נעשה ברגל גסה, בלי מחשבה ותכנון ובלי התחשבות בטבע המופלא הזה.
אפשר היה להציל את רב הצמחים על ידי העברת הפקעות למקומות אחרים או למצוא חלופות אחרות.
מאוד קשה לי שכל הארץ הופכת לאספלט ובטון, הירוק וצבעוניות הפרחים נעלמים לטובת הכבישים והבניה.

בחרתי במודע בפרחים שאינם דמויי פרחי שדה (נרקיסים, כלניות וכולי).
הירוק של הטרכיליום הוא ירוק השדה.
ביצבוצי הצהוב של הסולידגו.
גרברות בבורדו עז, כדי ש"יתכתבו" עם הצבעים של השבר, ההרס.
הקמפנולה בשל הפרחים הפעמוניים.
הספארי שצורתו שונה והתאים לי בגוונים שלו.
האמרנטוס בירוק ובורדו ש"זוחל" ומחבר בין שני החלקים
הבסיס מכוסה בד יוטה, החומרים שמייצגים את השבר: ענפים, רשת חלודה, קוצים ואבנים.
הפרחים הם קאלות בורדו כהה, זיפן חום, גרברות שרוססו בצבע שחור.
סוגי השזירה: סידור מקבילי פרללי, סידור בשילוב גזעי עץ, עיצוב תכשיט בטכניקת הדבקת פרחים.
כאמור בכל חיי, פרחים הם חלק מאוד חשוב ונוכח.

החוויה של טלי בקורסי שזירת הפרחים בבית הספר:
"קורס השזירה למתקדמים היה כיף, אינטימי ומשפחתי ממש, וחיזק את הבסיס שרכשתי בקורס המתחילים.
הנאה צרופה שחיכיתי לה בכל שבוע.
תודה ענקית אורית"

צילום: לינה מיארה

ובנימה אישית:

טלי יקרה,

תודה על הזכות.  

אני תמיד אומרת שאני זכיתי לפגוש אנשים שממלאים אותו, מעצימים אותי ואני לומדת איתם ודרכם כל כך הרבה דברים.

את אחת מאנשים אלה. כמה שקט, כמה חוכמה, כמה בינה ורגש מופלא.

התענגתי בכל שיעור לראות אותך בעשייה ולראות את תוצאת העיצובים שלך.

מהיכרותי איתך, ברור היה לי שזה הפרויקט שתיבחרי לעצב. הסיפורים שלך שאהבתי להקשיב להם, החיבור לטבע, לאדמה, לצמחיה. הידע הרב שלך.  זה פשוט התבקש.

תודה לך על הזכות ועל הפרויקט המרגש ששזרת, נוף ילדות שנשזר בעוצמה והרבה רגש.

תודה על השיתוף.

באהבה והערכה גדולה,   

אורית

4 תגובות

  1. דורית הגב

    איזו התרגשות וחזרה אחורה בזמן…באמת ילדות קסומה שהצ לחת להביא ממנה את התחושה של האופטימיות וההתחדשות ומצד שני אני מגלה הרבה סודות קטנים שמתחבאים בין העלים והענפים . זה מקסים ומרגש ומהיכרותי את טלי זה לא מפתיע. מאד אוהבת את התוצאה והביטוי.

  2. אריאלה ברטונוב הגב

    שנים רבות טלי מציירת…עט דק דק, נייר גדול, והיא ולאט לאט הציור מתחיל…כל פעם עוד חלק, ועוד חלק…והפפסקה…ועוד חלק שמצורף לקודם ולזה שלפניו ולזה שמעליו, ועוד שרבוט שמוסיף עוד צד ושוב מצד לצד לצד לצד..
    אחרי שראיתי את שזירת הפרחים המופלאה של נוף ילדותה, פתאום הבנתי הכל.
    שנים רבות היא פשוט מציירת בפרחים, שגם אם אימם פרחים, הם שזורים אלה באלה ובאלה ובאלה…
    רק רציתי שתדעו…

השארת תגובה